פסק-דין בתיק ע"פ 20242-06-11

א.         בפנינו שני ערעורים שהדיון בהם אוחד על הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט השלום בקריות (ס. הנשיא, כב' השופט מ. ארגמן) בת.פ. 1887/05.

בהכרעת הדין המפורטת והמנומקת מיום 27.4.11 הרשיע בית משפט קמא את המערער ב-52 עבירות של ניכוי מס תשומות מבלי שיש ברשותו לגבי התשומות חשבוניות כנדרש בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף , תשל"ו-1975 (להלן: " החוק"), דהיינו, 52 עבירות לפי סעיף 117 (ב) (5) של החוק.

ב.         בגזר הדין מיום 31.5.11 נדון המערער ל-12 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים ממועד גזר הדין, קנס בסכום של 150,000 ש"ח או 5 חודשי מאסר תמורתו, כשהקנס ישולם ב-20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.7.11.

ג.          בערעורו הלין המערער כנגד הרשעתו, אך בדיון שהתקיים בפנינו ביום 8.9.11 קיבל המערער (באמצעות סנגוריתו) את המלצתנו לחזור בו מן הערעור על הכרעת הדין כך שהמחלוקת בין הצדדים מתמקדת כיום בשאלת הענישה.

ד.         נציין תחילה בתמצית את הנסיבות המצויות בבסיס כתב האישום: המערער, יליד שנת 1946, היה במועדים הרלוונטיים לכתב האישום מנהל פעיל ובעל מניות של בית מרקחת מרכז מנחם בע"מ (הנאשמת מס' 1). בין השנים 1998 - 2003 קיבל המערער 223 חשבוניות מס על שם חברת וינגרטן המבריש בע"מ בסך של 11,535,458 ש"ח שהמס בגינן הינו 1,702,228 ש"ח, וזאת בשעה שהמערער והחברה בע"מ לא ביצעו כל עיסקה עם חברת "המבריש".

ואולם, בדו"חות  התקופתיים שהגישו המערער והחברה בע"מ ניכו הם מס תשומות בגין חשבוניות המס הנ"ל, ומכאן שהמערער והחברה בע"מ ניכו ביודעין מס תשומות מבלי שהיה ברשותם לגבי תשומות אלה מסמך כנדרש בסעיף 38 של החוק.

ה.         כאמור בפתח דברינו, לאחר שמיעת הראיות, ובהכרעת דין מפורטת ומנומקת, שבה ניתח את העדויות שהובאו בפניו ואת המסכת המשפטית הרלוונטית, ציין ס. הנשיא כב' השופט מ' ארגמן שהגירסאות השונות שהעלה המערער, בכל הקשור לניהול עסקיו על פי חוק  ותשלום מס כדין, אינן אמינות. כן ציין כב' השופט מ' ארגמן ש" הנאשם מס' 2 מכלכל את תשובותיו ואת הסבריו בהתאם לצורכי שעתו וזהו עצם הענין המכריע את הכף לחובתו" (עמ' 16 בהכרעת הדין).

עוד קבע כב' השופט מ' ארגמן " כי הנאשם ידע כי חשבוניות חברת המבריש, נשוא החקירה, מפוברקות ואין מה לברר עם איש בענין זה" (עמ' 20 להכרעת הדין).

ו.          כאמור, הרשיע בית משפט קמא את המערער ב-52 עבירות של ניכוי מס תשומות מבלי שיש ברשותו חשבוניות, כנדרש בסעיף 38 של החוק, וזאת במטרה להשתמט ולהתחמק מתשלום מס.

בשים לב להסכמת המערער שקיבל את המלצתנו (וטוב עשה משנהג כך) יש לדחות את הערעור על הכרעת הדין, וכך אנו מחליטים.

ז.          בגזר הדין מיום 31.5.11 עמד ס. הנשיא השופט מ' ארגמן על מדיניות הענישה הנובעת מחומרת עבירות המס, הגזל שנגרם לקופת הציבור, הפגיעה הנגרמת לשיטת המע"מ, הפגיעה בקהילה הכלכלית ועקרון התחרות השוויונית, ובכלל זה הפגיעה הנובעת מכך שציבור הלקוחות מפקיד בידיהם ה"לא נאמנות" של הנאשמים (המערער והחברה בע"מ) את סכומי המע"מ על מנת שאלה יעבירו את הסכומים לקופת האוצר. אי-העברת הכספים משמעותה שליחת יד בכספי הציבור ומעילה באמון, ויש בכך משום פגיעה ביכולתו של האוצר להעביר את התקציב המתוכנן למשרדי הממשלה.

ח.         מסקנת בית משפט קמא היתה איפוא שכל הטעמים כפי שפורטו לעיל, מחייבים תגובה עונשית הולמת לעבירות שביצע המערער, ומכאן שיש להחמיר בעונשם של מעלימי המס הן על-ידי פגיעה בכיסם, והן על ידי פגיעה בחירותם.

כב' השופט מ' ארגמן דן את החברה בע"מ (בית המרקחת) לתשלום קנס בסך 100,000 ש"ח,  ואת המערער עצמו דן ל-12 חודשי מאסר בפועל, וכן 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, ובנוסף תשלום קנס בסך 150,000 ש"ח או חמישה חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-20 תשלומים חודשיים.

ט.         הן המערער והן המדינה מלינים כנגד גזר הדין.

לטענת המערער (ע"פ 45115-06-11) גזר דינו של בית משפט קמא אינו מתחשב במצבו האישי, הנפשי, הבריאותי והכלכלי של המערער כנסיבות מקילות. לטענת המערער שגה בית משפט קמא בכך שהטיל את האשמה של הימשכות ההליכים בתיק לפתחו של המערער. אדרבא, הימשכות ההליך הפלילי לרבות הליך החקירה, מהווים, לטעמו של המערער, עינוי דין ניכר מבחינתו.

מציין המערער שכתב האישום הוגש רק כשנתיים לאחר תום החקירה, שלא עקב אשמת המערער. בנוסף, כב' השופט א. מגן ז"ל שדן בתיק זה נפטר במהלך שמיעת התיק, ובהמשך הועבר התיק לכב' השופטת (בדימוס) א. בית-נר, ולאחר מכן לכב' השופט מ' ארגמן.

מכאן הטענה בערעור, שמרבית עינוי הדין אינו בעטיו של המערער, אשר מוסיף וטוען כי לפי חוות הדעת של המומחה מטעמו היה על המדינה לכל הפחות לקזז רעיונית את מס העיסקאות ששולם על ידו בגין מכירת המוצרים כנגד חובו הנטען בגין מס התשומות מה שמקטין את חובו למדינה, ובפועל לא נגרם, לדעתו, נזק לקופת המדינה.

י.          עוד מציין המערער את נסיבותיו האישיות המיוחדות, מצב הבריאות של אחת מבנותיו, קריסתו הכלכלית של המערער ורעייתו, פירוק המשפחה, והעובדה שאמו בת ה-90 מצויה בבית אבות במקום סיעודי והמערער הוא המבקר אותה ותומך בה.

בנוסף נטען בערעור, שלפי חוות דעת רפואיות, נפגע מצבו הנפשי של המערער, שאף קיבל תעודת הוקרה ממשטרת ישראל על סיועו למשטרת ישראל במלחמה נגד עבריינים בתחום התרופות והרכוש הגנוב.